חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

החלטה בתיק רע"פ 222/13

: | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
222-13
17.1.2013
בפני :
ח' מלצר

- נגד -
:
עודה מחמוד
עו"ד בוריס קוסנוביץ
:
מדינת ישראל
החלטה

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) מתאריך 21.11.2012 ב-עפ"ת 34341-09-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו) (להלן: בית המשפט לתעבורה) מתאריך 01.07.2012 ב-תת"ע 7031-09-11.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            נגד המבקש הוגש כתב אישום, בגדרו נטען כי בתאריך 11.06.2011 נהג המבקש ברכבו במקום ציבורי בהיותו שיכור, כאשר ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף על ידו היה 315 מיקרוגרם. נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המבקש בנהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], וכן עבירה לפי תקנה 169א לתקנותהתעבורה, תשכ"א-1961.

3.            בתאריך 01.07.2012 (שהיה יום א' בשבוע), התקיים הדיון בעניינו של המבקש בפני בית משפט לתעבורה הנכבד, לאחר שנדחה פעמיים (כפי שיבואר בהמשך). יום קודם לכן, דהיינו ביום שבת, בתאריך 30.06.2012, הגיש סניגורו של המבקש באותם ימים, עו"ד פואד ח'טיב, בקשה שכותרתה: "בקשה בהולה לדחיית מועד הדיון", בגדרה נטען כי המבקש איננו מסוגל להתייצב לדיון שנקבע בעניינו מחמת "מחלת גב ממנה הוא סובל". בתאריך 01.07.2012 (דהיינו, ביום מתן פסק הדין), החליט בית משפט לתעבורה הנכבד לדחות את הבקשה, וקבע כי: "הנאשם מיוצג [ולכן] אין סיבה לדחות את שמיעת הראיות שתואמה מראש". חרף החלטתו של בית משפט לתעבורה הנכבד - לא התייצבו המבקש או בא-כחו לדיון הנ"ל. יצויין, כי המבקש לא צירףלבקשה שבפני את הבקשה מתאריך 30.06.2012, או את ההחלטה מתאריך 01.07.2012.

4.            מאחר שהמבקש לא התייצב לדיון, כאמור, ראה אותו בית משפט לתעבורה הנכבד כמי שהודה בכל עובדות כתב האישום (לפי סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ), ובהתאם הרשיע את המבקש בעבירה המיוחסת לו. נוכח הרשעתו, הושתו על המבקש העונשים הבאים: קנס בסך של 1,600 ש"ח, 24 חודשי פסילה בפועל, ו-6 חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

5.            נוכח החלטתו של בית משפט לתעבורה הנכבד לדון בעניינו של המבקש בהיעדרו, הגיש המבקש שתי בקשות לביטול גזר הדין: האחת מתאריך 04.07.2012 (אותה לא צירףהמבקש), אשר נדחתה בהחלטה מאותו יום (שגם אותה לא צירףבא-כח המבקש), והשנייה מתאריך 11.07.2012, אשר נדחתה בתאריך 15.07.2012.

6.            בהחלטתו מתאריך 04.07.2012, הפנה בית משפט לתעבורה הנכבד לפסיקתו של בית משפט זה, וקבע כי: "הכלל הוא שהדיון שנקבע מתקיים, אלא אם הצדדים מחזיקים בידיהם החלטה של בית המשפט לדחותו. עצם הגשת בקשה לדחיית דיון אינה מהווה הצדקה לאי התייצבות מטעם הצד שהגישה".

עוד הזכיר בית משפט לתעבורה הנכבד כי: "לסניגור ניתנו לאורך הדרך מספר דחיות על ידי בית המשפט. יצוין, כי הסניגור הגיש את בקשותיו בסמוך למועדי הדיון".

בדבריו הנ"ל, התייחס בית משפט לתעבורה הנכבד לאירועים אלה:

בתחילה, נקבע הדיון לתאריך 07.11.2011, אך בשעות הצהריים של ה-06.11.2011 שלח עו"ד ח'טיב "בקשה בהולה לדחיית מועד הדיון", תוך שהוא טוען כי רק באותו יום התמנה לייצג את המבקש, וכי ביום זה מתחיל חג הקורבן. בית משפט לתעבורה הנכבד נעתר לבקשה, ובהחלטתו מתאריך 07.11.2011 דחה את מועד הדיון. את הבקשה הנ"ל, כמו גם את ההחלטה בה, לא צירףהמבקש לבקשתו שבכאן. בהמשך, נקבע הדיון לתאריך 29.12.2011, אך בתאריך 27.12.2011 הגיש עו"ד ח'טיב "בקשה דחופה לדחיית מועד הדיון", ונימק זאת בכך שהוא שרוי באבל. גם בקשת דחייה זו נתקבלה על ידי בית משפט לתעבורה הנכבד. גם הבקשה וההחלטה הנ"ל לא צורפו על ידי המבקש לבקשתו שבכאן.

7.            בתאריך 13.09.2012 הגיש בא-כחו הנוכחי של המבקש, עו"ד קוסנוביץ, ערעור בשמו לבית המשפט המחוזי הנכבד, שכותרתו: "ערעור על חומרת גזר הדין". אף על פי כן, ביקש בא-כח המבקש בפיסקה 10 לערעור כי בית המשפט המחוזי הנכבד יבטל גם את הכרעת דינו של בית משפט לתעבורה. גם את הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי לא צירףהמבקש לבקשת רשות הערעור, מושא ענייננו. עוד יאמר, כי גם לבית המשפט המחוזי הנכבד לא הוגשוכל הבקשות וההחלטות הנ"ל, אשר לא צורפו לבקשה שבפני.

8.            בתאריך 21.11.2012 נתן בית המשפט המחוזי הנכבד את פסק דינו (וכאן אעיר כי בא-כח המבקש לא צירףלבקשה את מלוא פסק הדין). בית המשפט המחוזי הפנה לשורה ארוכה של החלטות, אשר ניתנו בבית משפט זה ביחס לעילות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם, ולבסוף מצא כי: "בענייננו, אין בפי המערער כל עילה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר". כמו כן, התייחס בית המשפט המחוזי ליתר טענותיו של המבקש (אשר בעיקרן הועלו אף בבקשה שבפני, ולכן אפרטן בהמשך), וקבע כי כל טענותיו של המערער ביחס להרשעתו נטענו בעלמא, ובלא סימוכין, וממילא סותרות הן את כותרת הערעור (המכוון, כאמור, כנגד גזר הדין בלבד), ואף אינן מפורטות בהודעת הערעור. בית המשפט הוסיף וציין כי העונש שהושת על המבקש הינו בבחינת עונש פסילה מינימאלי בעבירה שבה הורשע, ולכן דחה גם את טענות המבקש ביחס לחומרת העונש.

מכאן הבקשה שבפני.

טענות המבקש

9.            במרכז בקשתו, טוען המבקש כי עניינו מעלה סוגיה, אשר לדבריו "יורדת לעומקה של בעיה מהותית במערכת המשפט בישראל". לגישתו, המציאות המשפטית היא שנאשמים וסניגורים מבזבזים זמן רב בהמתנה לדיון שנקבע בעניינם, שכן הם מזומנים לשעה מסוימת, אך הדיון מתחיל בעיכוב רב. לטענתו, כאשר הנאשם, או הנאשם וסניגורו (במידה והנאשם מיוצג), אינם מתייצבים לדיון - נשפט הנאשם בהיעדרו ומבלי שניתן לו יומו. לעומת זאת, כך לדברי בא-כח המבקש, כאשר "העדים של המאשימה לא מגיעים לדיון הוכחות כאמור, בית המשפט פשוט דוחה את הדיון למועד מאוחר יותר, ולא מתייחס לזמנו היקר של הנאשם ו/או סניגורו". לשיטת בא-כח המבקש: "התייחסות מפלה של בתי המשפט לטובת המאשימה - אינם מתקבלים על הדעת ומעבירים לציבור הרחב מסר שלילי ביותר ותחושה של חוסר צדק ועשיית יד אחת כנגד האזרח". לדברי בא-כח המבקש, הוא "שימש מזה שנים רבות כתובע וראש לשכת תביעות בתחום הפלילי ובתחום התעבורה, וסוגיה זו הפריעה מזה שנים רבות". בהקשר זה הוא מוסיף כי: "ישנה הנחיה פנימית של משטרת ישראל לא לשפוט בהעדר התייצבות נאשם, אלא לדאוג להתייצבותו בכל דרך, לרבות צו הבאה וכיוצא בזה, וברוח דברים אלו נוהגים בתי המשפט לתעבורה". ואולם "המאשימה במקרה זה נתנה ידה ולא דרשה מאסר על תנאי ו/או מאסר בפועל, כפי שהצהירה בתחילת המשפט, 'ואישרה' לבית המשפט את הדרך למתן פסק דין וגזר דין בהעדר. התנהגות המאשימה אינה הולמת ואף אולי הביאה להטעיה של בית המשפט". לכן, מסכם בא-כח המבקש עמדתו בסוגיה וטוען כי המבקש "יצא קורבן של המערכת".

עוד גורס בא-כח המבקש כי: " הנחיות פנימיות של משטרת ישראל שיצאו לאחרונה וחלות על תיק זה, קובעות שיש לתקן כתבי אישום שהוגשו לבתי משפט שונים בגין עבירות כאמור... בצורה גורפת לעבירות של נהיגה תחת השפעה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה". המבקש אף מוסיף כי: "בעת גזירת עונשו בבית משפט קמא, עובדה זו היתה ידועה [הן] למאשימה והן לבית המשפט", ולכן "נעשה עיוות דין לנאשם, ומן הראוי היה אם לשפוט את הנאשם בהעדר, לתקן את כתב האישום לאישום המופחת ולגזור את דינו בהתאם".

לבסוף, הצביע בא-כח המבקש על נסיבותיו האישיות של המבקש, המצדיקות, לשיטתו, הקלה בעונשו.

דיון והכרעה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>